מטמפרטורה נמוכה ל-300°C בשניות בלבד: איך אנחנו עושים זאת בפועל
אם יש לכם חנות מאפייה מסחרית, אתם בוודאי מכירים את הקשיים שנוצרים כתוצאה מהעיכוב בחימום האוויר. אתם מגדירים את הטמפרטורה, מחכים… ועוד מחכים. זה ממש מעצבן כשיש לכם הרבה בצק לעבד, והזמן עובר במהירות.
נמאס לנו לחכות, לכן הפסקנו לנסות לחמם את האוויר. במקום זאת, עברנו לשימוש בטכנולוגיית אינפרא-אדום בגלים קצרים. זו דרך שונה לחלוטין לחשוב על חימום.
הסוד למהירות
כדי להגיע לטמפרטורה של 300°C במהירות, אי אפשר להיות עדינים. צריך כמות עצומה של אנרגיה שתוכל להתרכז בשטח קטן. אנחנו משתמשים בצינורות קוורץ בעלי הספק גבוה, שמפיצים פוטונים ברגע שמפעילים אותם. הפוטונים חודרים ישירות לתוך הבצק. אין צורך לחכות שהמאוורר יפיץ אוויר חם בחדר – החום נע במהירות האור. זו בעצם “חימום מהיר”, וזו הדרך היחידה לעמוד בתנאי חימום קיצוניים בלי לאבד את השליטה.
מה קורה בתוך הצינור
בתוך הצינור הזכוכיתי יש חוט טונגסטן. אבל טונגסטן נוטה להתאדות כשהוא חם מאוד. כדי לפתור בעיה זו, אנחנו מעטפים את החוט במעטפת קוורץ באיכות גבוהה, וממלאים את הצינור בתערובת גזי הלוגן מסוימת. הגז פועל כמו “שומר”, ודוחף את הטונגסטן חזרה לתוך החוט, כך שהנורה לא תישרף תוך שבוע.
אנחנו משתמשים בחיבורים מסוג R7s או SK15, כי הם יציבים. אם החיבורים אינם יציבים, עלולים להיווצר קשרים חשמליים, והחיבורים עלולים להימס. אנחנו משתמשים בזכוכית קוורץ, כי היא מאפשרת לאנרגיית האינפרא-אדום לעבור דרכה, במקום שהיא תישאר בתוך הצינור.
המציאות
הבעיה היא שכאשר מחממים במהירות כזו, נוצר לחץ גדול על הרכיבים הטכניים. מכיוון שהצינורות מתרחבים ומתכווצים במהירות, החיבורים הזולים עלולים להישבר. לכן אנחנו משתמשים בחיבורים עם קפיצים – הם מאפשרים לזכוכית לנשום.
צריך גם להיות זהירים לגבי המעטפת של התנור. כל החום הזה עלול להתפשט. אם לא יהיה אוורור נכון, הרכיבים האלקטרוניים עלולים להישרף לפני שהנורה תישרף. זו מערכת חזקה, אבל היא צריכה מקום לנשום כדי לעבוד כראוי.