למה מחממי אינפרא-אדום לשימוש בחוץ כשלים בפועל (ואיך לתקן זאת)
אם אתם מתכוונים להשתמש במחממי אינפרא-אדום בחוץ, כנראה שאתם מודאגים מהגשם. אבל הבעיה האמיתית היא לא רק הגשם.
הבעיה האמיתית היא מה שנקרא “הזדקנות תרמית”. רוב המחממים הזולים משתמשים בדבקים רגילים או בחומרי סיליקון כדי לאטום את החוטים. בהתחלה זה נראה בסדר. אבל כשהמחמם מתחיל לעבוד – להתחמם מאוד ואז להתקרר שוב – הדבק נהיה שביר. הוא נסדק.
ואז זו הנקודה שבה מתחילות הבעיות.
ה“פער הבלתי נראה”
זה קורה מכיוון שהמתכת והדבק אינם מתרחבים באותו קצב. כשהמחמם מגיע לטמפרטורות גבוהות, החומר האטום נפרד מהחוטים. זה יוצר פער זעיר, בלתי נראה. אי אפשר לראות אותו, אבל הגשם והטל יכולים לעשות זאת. כשהלחות חודרת לשם, היא גורמת לקרבוניזציה. ואז – קצר חשמלי.
הדרך הנכונה לעשות זאת
החלטנו להפסיק לנחש. במקום פשוט לטבול את החוטים בחומר אטימה ולקוות לטוב, אנו עושים כמה דברים אחרת.
ראשית, אנו משתמשים באמצעי קיבוע מכני. זה מונע מהחוטים להיפרד מהחיבורים, לא משנה כמה חם יהיה.
שנית, אנו משתמשים בחומרי סיליקון עמידים בטמפרטורות גבוהות. חומרים אלו נשארים גמישים גם בטמפרטורות גבוהות, כך שהם לא נסדקים תחת לחץ.
אזהרה מהירה לגבי ההתקנה
יש כמובן חיסרון: מכיוון שהאטימה כה טובה, החוטים נהיים קצת יותר קשיחים מאשר במחממים רגילים.
אל תכופפו את החוטים בזוויות חדות ליד החיבורים. אם תכופפו אותם בחוזקה, האטימה עלולה להישבר. תנו לחוטים מעט מרווח – כ-50 ממ – וזה יהיה בסדר.
למה זה חשוב
כשהאטימה נעשית כראוי, אין יותר “טפטוף” של לחות. זה אומר שהלחות לא יכולה ליצור מסלול לזרימת חשמל למקומות שאסור.
כך, אתם מונעים חמצון לפני שהוא מתחיל. ההתנגדות נשארת יציבה, המתח אינו משתנה, ורכיב החימום נשאר תקין לאורך זמן. אין יותר שריפות או פגמים – רק חום.