למה תנורי החימום בחדרי אמבטיה גורמים לקצרים (וכיצד לתקן זאת באמת)
בואו נהיה כנים: חדרי אמבטיה הם סיוט עבור מכשירים אלקטרוניים. יש שם תנורי חימום בעלי הספק גבוה, שפועלים במרחק של סנטימטרים בודדים מאדי מים ומטפטופי מים. זו סיבה מצוינת לכישלון של המכשיר.
רוב האנשים חושבים שהנורה של תנור החימום היא זו שנהרסת ראשונה. אך בדרך כלל, הבעיה נעוצה בחיבורי החוטים.
הבעיה עם חומרי סגירה “זולים”
הבעיה עם תנורי חימום זולים היא שהם משתמשים בדבקים פשוטים או בסיליקון באיכות נמוכה כדי לסגור את החיבורים בין החוטים לבין רכיבי החימום.
זה נראה בסדר על המדף… אך ברגע שהמכשיר נמצא בחדר האמבטיה, הטמפרטורות הקיצוניות גורמות לקרעים בחומרי הסגירה. כשיש קרעים, הלחות חודרת פנימה, פוגעת בחיבורים החשמליים וגורמת לתהליך שנקרא קרבוניזציה. הבידוד נשרף, הנחושת נקורת – וכך נוצר קצר. רבים מתנורי החימום “לצרכן” משתמשים במכסה פלסטיקי רק למראה, אך הוא לא מונע את חדירת המים פנימה.
הדרך הנכונה לטפל בבעיה
החלטנו לטפל בבעיה בדרך שונה. במקום פשוט לסגור את החורים, אנו משתמשים בחומרים מיוחדים כמו פלואורוסיליקון בטמפרטורות גבוהות או חומרי אפוקסי מיוחדים. חומרים אלו אינם מתכווצים או נהרסים בטמפרטורות של 200 מעלות צלזיוס.
כך נוצר חיבור כימי אמיתי בין חוטי החימום לבין המעטפת שלהם. דבר זה מונע את התהליך שנקרא “אפקט הספיגה” – כלומר, הלחות לא יכולה לחדור לתוך החוטים. חומרי הסגירה שלנו נשארים גמישים, ולכן הם יכולים לעמוד בטמפרטורות גבוהות ולהמשיך לעבוד כראוי.
הבעיה הנוספת: שליטה בחום
יש כאן סתירה: כשאנו סוגרים את החורים בצורה טובה, אנו גם כולאים את החום בתוך המכשיר. חיבור מסוגר היטב יכול להיות חם יותר מחיבור פתוח, מכיוון שהאוויר לא יכול לזרום בתוכו.
לכן חשוב מאוד שהעיצוב של המעטפת יהיה נכון. צריך שיהיה מספיק מקום כדי שהחוטים לא יישרפו. אם המעטפת צפופה מדי, לא משנה כמה טובה הסגירה – החוטים עדיין יישרפו. העיקר הוא למצוא את האיזון בין מניעת חדירת המים לבין אפשרות לאפשר לחום לצאת החוצה.