למה אנו מכניסים את מזגני החדרים שלנו ל“חדר עינויים“
הכנסת מזגן בעל מתח גבוה לחדר אמבטיה זו המרה של הסיכון. יש שם אדי מים, מים שנשפכים, ושינויים קיצוניים בטמפרטורה – כל אלה קורים באותו מקום. אנו לא יכולים פשוט לקוות שהחומרים שמשמשים לאטימה יעמדו בעומס. אנו מבצעים בכל יחידה בדיקות לעמידות בתנאי לחות גבוהה. בעצם, אנו מנסים לגרום להן לכשל במעבדה, כדי שלא יכשלו בחדר שלכם.
הבעיה עם האדי מים
לחות היא סכנה אמיתית עבור רכיבי החימום. זה קורה כך: אדי המים חודרים לתוך המארז ומתיישבים על המגעים החשמליים ועל חומרי האטימה. דבר זה גורם לחמצון. לאחר מכן יכולה להתרחש תקלה חשמלית. התוצאה? קצר חשמלי או ניתוק החשמל. זו לא דרך טובה להתחיל את הבוקר שלכם. אנו מחייבים את הרכיבים לעמוד בתנאי לחות גבוהה במשך שעות רבות, כדי שהתקלות יתרחשו עכשיו, ולא רק לאחר שלושה חודשים מההתקנה.
בדיקת האטימה
אנו משקיעים הרבה זמן בבדיקת המקומות בהם החוטים נכנסים למארז. בחדר אמבטיה לח, הלחות יכולה ליצור “גשר“ שדרכו החשמל יכול לעבור. אנו קוראים לזה “טפטוף“, וזו סיבה לכישלון. הבדיקות שלנו מוודאות שחומרי האטימה לא יקטנו או ינשורו כאשר הם נחשפים לחום. אם האטימה כשלה ברמת לחות של 85% וטמפרטורה של 85°C, זו כישלון. אנו משנים את העיצוב וחוזרים לנקודת ההתחלה.
מציאת האיזון הנכון
זה נשמע פשוט – צריך רק לאטום הכל היטב, נכון? אבל יש בעיה: אם תעשו את המכשיר חסין לחלוטין, תכלאו את החום בתוכו. אם ההספק גבוה, יש סיכון שהחום יגרום לחימום יתר של החומרים שמסביב למזגן. זו בעיה של איזון. אנו משקיעים הרבה זמן בכוונון דרכי האוורור. אנו רוצים שהמכשיר יוכל לנשום, אך לא רוצים שהוא יספוג אדי מים. המטרה היא שהחלקים הפנימיים יישארו יבשים, ושהמכשיר יישאר קר מספיק כדי להיות בטוח. כך נוצר מזגן שיעמוד במבחן הזמן.